The Blog's Soundtrack - Ori Mark

"אני שונא לקנות בגדים. החיפוש, המדידה, הטירחה. למרות חוויית הגילוי, למרות שאם מוצאים משהו ההרגשה טובה, למרות שאין לזלזל בחשיבותה של אסתטיקה. אני פשוט לא אוהב את התרגולת. עולם מושלם הוא עולם שבו פיה מניחה את הבגדים שאתה אוהב ליד דלת ביתך. בורדו, תכלת, ירקרק, אפור, שחור, חום. חולצות חלקות לצד חולצות עם קווים הנדסיים נכונים. מכנסיים מחויטים. סקיני ג'ינס. צווארונים מדויקים. כשאני מתעצל להתלבש, או לקנות בגדים, אני מדמה עצמי לבניין בעיר: הבניינים בתל אביב בעלי כל כך הרבה פוטנציאל, אך כה מוזנחים. אנשים סוגרים מרפסות ונמנעים מלשפץ, מבלי לחשוב על הכיעור שעמו העוברים ושבים צריכים להתמודד. העוברים והשבים לא צריכים לסבול את המוזנחות שלי. להתלבש, למרות הכל.

אורי יוצר רוק מעודכן בעברית של פעם. למייספייס שלו קבלו לינק

THe Blog's Blair - Sarit Landesman

"סבתא שלי היא האישה ממנה למדתי להתלבש. כמישהי שהייתה תופרת לעצמה שמלות ומלבושים אחרים, כל נבירה בארונה גילתה לי אוצרות חדשים. אפשר לומר כי בעיקר ירשתי ממנה את האהבה לנעליים, ולראיה - מגיל צעיר הייתי מודדת את נעלי העקב שלה ומדדה עליהן ברחבי הבית.

גם היום כל מפגש שלנו מלווה בשיחות על אופנה, והיא פרטנרית שופינג נהדרת עבורי. את הסוודר המקסים בתמונה היא נתנה לי וסיפרה כי קנתה אותו לפני כמעט ארבעים שנה באוסטרליה, וכמובן שמרה עליו באופן מושלם.

The Blog's BFF - Shelly Shaul

"זמן קצר לאחר שפתחה יעל את הבלוג ההליכה עמה ברחובות העיר נעשתה לא קלה בכלל. כיוון שהחלה לתור אחר "עוברי אורח מסוגננים", עיניה החלו לפזז ולפזול מאדם למישנהו עם כל צעד ושעל שעשינו.

היא פיתחה יכולת מיוחדת של בחינה ראשונית, שלאחריה הגיעה בהייה נוקבת ולבסוף - רדיפה, שהסתיימה בלכידה מושלמת של המצולמים ברי המזל.

אותה צורת בהייה ייחודית שפיתחה יעל, המתבטאת בבחינה מדוקדקת אך מהירה לכל אורך גוף האובייקט דבקה במשך הזמן גם בי. אולם, בניגוד אליה, אין לבהייתי מטרה מקודשת והגמילה מהרגל מגונה שכזה התבררה כקשה.

The Blog's First Man - Eyal Weiss

""אתה מתלבש יפה מדי מכדי להיות שמאלני", עקץ אותי פעם עמית ללא מעט מאבקים משותפים. ולא חסרים כאלה בירושלים. המחאה הצודקת בשייח ג'ראח, העובדים המנוצלים הרבים והלא מאוגדים, האפליה, הגזענות, החרדים שצועקים "אסור לחלל את השבת" בפני אנשים תמימים שרק רצו לאכול פסטה. אבל דווקא בירושלים, על רקע כל הכיעור הזה שמשתולל בחוץ, הופעה מוקפדת היא עוד מחאה אסתטית קטנה ואישית.

היום יומולדת

היום, לפני שלוש שנים בדיוק, ניגשתי אל מחשבי היקר, נכנסתי לאתר בלוגר ולחצתי על הכפתור המאיים "פתח בלוג". ממש באותו הרגע נתקלתי בדילמה נוספת, עת המערכת תהתה בפני כיצד אבחר לקרוא לרך הנולד. "אני הולכת הרבה ברחוב", חשבתי בתמימות לעצמי. "טוב, נו", הבטתי בשורת השם הריקה, "אז שיהיה ההולך ברחובות". בלוגרית מתחילה.

אחת ההחלטות שהתקבלו באותה השעה הייתה להימנע מלצלם חברים ומכרים. החוק פשוט: אם הכרתי אדם שלא דרך הבלוג, הוא גם לא יופיע בו. פרטיות הינה ערך חשוב גם בעידן הווב נקודה משהו. וגם אתיקה.

שלוש שנים אחרי, הרגשתי שאותו כלל ארור לא עושה צדק עם חברי המסוגננים. כי יותר מדי פעמים הבטתי בהם וחשבתי לעצמי "שייסה. לו לא הייתי מכירה אותם היו לי יופי-טופי של מצולמים קבועים".

ובכן, כסוג של רודפת צדק (ועוברי אורח לבושים כהלכה), ולרגל היומולדת השלישי, תעלנה כאן בשבועות הקרובים תמונותיהם של כל אלו שנכנסו עד היום תחת אותה כותרת. מזל טוב לי!

Tel Aviv, Ben Tsiyon

The Shoes - Jerusalem

.... Paris

The Natural Environment - Karin Darsa

לאורך שלוש השנים בהן אני מפעילה את הבלוג (בקרוב היומולדת), היו לא מעט מצולמים שחזרתי אליהם שוב ושוב. בכל פעם מחדש מצאתי רבים מהם מעניינים ומחדשים, ועדיין שומרים על סגנון אישי מובחן וייחודי.

ואומנם הרחוב היה ונשאר הרקע החביב עלי, אולם זה זמן רב אני מרגישה שאין דבר מעניין יותר מלגלות את המצולמים באופן יותר מקיף ורחב. לחקור את טעמם לא רק דרך מלבושיהם, אלא דרך הבחירות העיצוביות שהם מבצעים, ודרך הפריטים שהם בוחרים להקיף את סביבתם הקרובה ביותר.

הראשונה, לפני שבועיים, הייתה דר-אפונה. כעת, בדקתי מקרוב את דירתה של המעצבת קארין דרסה, הממוקמת בלב ליבו של התפוח הקטן.

בביתה של קארין, בין המרצפות הצבעוניות לקירות הירקרקים, עומדת בגאון ספריית מגזינים עמוסה במיוחד ומעוררת קינאה. על המדפים הלבנים מוצבים עשרות פריטים צבעוניים שנאספו בקפדנות.

אם מטרתי הייתה לגלות את מצולמיי דרך דירתם, אז קשה היה שלא להבחין בהתאמה שבין סגנון לבושה של קארין לבין ביתה עתיר הפיצ'פקעס.

Paris ...

Paris ...

Back to The Origins? - Jerusalem, Mount Scopus

Paris ...

Tel Aviv Port

Paris ...

The Natural Environment - Dar Mashiah

The Hair - Jerusalem

Jerusalem, One Month ago

Did I Mention That I Like Redheads? - Paris

"אל תהיה נחמד. אפילו לא אלי", מסבירה מיס גרייס לאחד העורכים הצעירים את הנהלים במסדרונות ווג האמריקאי, במהלך הסרט "גליון ספטמבר", שישודר הערב ביס דוקו.

בניגוד להתרשמותי בשבוע האופנה הפריזאי במרץ אשתקד - אז מבטיה החודרים יצרו בקרבי יראה וחשש מן הדמות האדמונית והחזקה, ומנעו ממני לצלמה כאוות נפשי - בסרט מתגלה קודינגטון כנפשו העדינה והרגישה של המגזין.

כי יותר מהעניין שבצפייה כיצד מייצרים את האימג'ים המהפנטים, ויותר מחיוכיה המאולצים של זו שלובשת פראדה, שווה לצפות בסרט רק בשביל משפט המחץ שניפקה קודינגטון לקראת סופו: "לא הכל חייב להיות מושלם בעולם. מספיק שהדוגמניות מושלמות".