כאשר מיכל, 25, ניסתה להסביר את סגנון הלבוש שלה היא הסתבכה מעט, וניסתה לפטור את עצמה בתשובה "ככה". בסוף הגיעה למסקנה שלרוב היא עוטה על עצמה בגדים בסגנון וויקטוריאני. השמלה, הנעליים והגרביונים נרכשו כולם בניו יורק, במהלך חופשה קצרה בין הסמסטרים.
ענבל, 25, חיפשה לעצמה ארוחת צהריים בין דוכני שוק האוכל בסנטר כאשר צדה את עיניי. לאכזבתי התברר שהסווצ'ר נרכש במאמז, והגופייה בזארה. לרוב, לבישת מותגים מכף רגל ועד ראש יוצרת, בעיני, מראה שגור וסתמי. ענבל אמנם הצליחה להתלבש באופן מיוחד, אך זה מעט מפריע לי שאין בבגדיה פריט שאינו עבר תחת פס ייצור של עובדים מלוכסני עיניים במפעל שכוח אל.
את גל,20, פגשתי בגינה הצמודה לרחוב חיסין. שם, הוא מוכר מדי יום שישי חולצות שצייר בעצמו. החולצה שהוא עצמו לובש, אף היא פרי עטו. (הוא הבטיח שהאיורים לא יורדים בכביסה). המכנסיים נרכשו בשוק הפשפשים ועברו שפשוף-גזירה-יישון תחת ידיו. הקרניים, למתעניינים, נקנו לכבוד פורים בחנות צעצועים.
את דקלה, 24, פגשתי בהפסקת סגריה מחוץ לחנות "בהונות", שם היא מרוויחה את לחמה. לאחר שהסכימה להצטלם עבור הבלוג, הוסיפה שגם ב"טיים אאוט" בחרו בה לאחת מעשרת המתלבשים הטובים בעיר ללא הפסקה. פרט לנעליים, אותן קיבלה מן החנות, את החצאית רכשה מחנות יד שנייה, ואת החולצה בארצות הניכר. אני חושבת שבחירת הצבעים שעשתה הייתה מאוד מעניינת, אך באותו המקום שדקלה הצליחה רבים וטובים נופלים. רחובות תל אביב עמוסים בצעירות העוטות של גופן את שלל צבעי הקשת. בנות יקרות, אנא למדו והשכילו מן התמונה שלפניכן.
-מומלץ להגדיל ולהתבונן בנעליים מקרוב. הדוגמא שלהן מאוד מיוחדת -
את יעל, 26, פגשתי בשינקין, בדרך לחנות "בנות", בה היא עובדת. את הבגדים המקסימים הצליחה למצוא במקום העבודה. איזה פתרון פשוט...
את מוריאל (19) פגשתי בעודה מתבוננת בחלון הראווה של אחת מחנויות הנעליים ברחוב. אהבתי את שילוב הצבעים המעניין שיצרה. לדבריה, החולצה הושאלה מאמא של חברה, והחצאית מאמריקן אפירל. החגורה נקנתה ב"מחתרת", שבסוף רחוב האלמונית.
צילמה: ברית
שליט
